בנם של לובוב ובוריס. נולד ביום י"ח בסיוון תשמ"ב (9.6.1982) במולדובה. אח לאלונה, טטיאנה ופיוטר.

עלה ארצה עם משפחתו בשנת 2001.

לאלכסנדר נולד ילד: עידן.

​

רב סמל מתקדם אלכסנדר שפיץ נפל בקרב ביום י"א בטבת תשפ"ד (22.12.2023).
בן ארבעים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין כרמיאל. הותיר אחריו אישה ילד, שני הורים ושלושה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב סמל בכיר.

 
סיפור חייו אלכסנדר שפיץ 
צנחן, בעורב בחטיבת הצנחנים
במילואים היה  לוחם בגדוד 6623 , עוצבת 'חוד החנית'  (55)

 אלכסנדר נולד בי"ח בסיוון התשמ"ב, 09.06.1982 במולדובה, בעיר בנדרי, אח שלישי בין ארבעה אחים.
גדל ולמד בבנדרי, היה ילד מחונך ומופנם מאוד, צנוע, רציני מאוד, עם ביטחון אך גם צניעות והרבה רגש,
סיים בית ספר עם ציונים טובים, ואפילו סיים לימודים במכללה טכנולוגית, תמיד אהב לשמור על הפרטיות
שלו, אהב לעשות הכל עצמאית ואת מה שהוא חשב לנכון. אהב ספורט וחיפש את עצמו, ניסה את עצמו
באגפים שונים בסופרט ומצא את עצמו באיגרוף קצת לפני שעלה רצה.

 ב -2001 עלה ארצה בתוכנית  עלייה  "סלע",  לכפר סבא,  בשנה הראשונה שלו בארץ היה בלימודי שפה,
  ולימודים הקשורים לחיים בארץ.
  ב- 2002 אלכס עבר  לטבריה ובנובמבר של  אותה שנה התגייס לצה"ל בהיותו חייל בודד, עולה חדש לסיירת
פלוגת עורב (פלנ"ט) בצנחנים ושירת בתור קלע חוד. את המידע שהתגייס לקרבי הוא הסתיר מהמשפחה שלו
כדי לא לעורר דאגה מרחוק ומהסיבה שלא אהב והשוויץ בהישגים וראה בזה תכונה חלשה, למרות שתמיד
  היה גאה בעצמו ומלא בביטחון על הישגיו. הוא התגייס לפלוגה של קצת יותר וותיקים ממנו אך זה לא הפריע
לו, מהר מאוד הוא גם הפך לדמות דומיננטית ומובילה בפלוגה שלו, כך שחבריו צחקו ששפיץ הוא המוביל וכל
הפלוגה היא התומכי לחימה שלו, ולמרות שמסלול לוחם היה מאתגר לכל אחד שעובר בו,חבריו ומפקדיו
לסדיר מספרים שעל אף הקושי בהיותו עולה חדש, אלכס ביצע את כל המשימות במסלול על הצד הטוב
ביותר, אף פעם לא התלונן תמיד עם חיוך ורצון לעזור גם לאחרים, והשם משפחה שלו שפיץ הפך גם לכינוי
  שתיאר אותו כאדם וחייל, וליווה אותו לכל אורך החיים שלו.

 את כל חייו הקדיש אלכס לתפקידים הקשורים לביטחון המדינה, והתחיל לעסוק בספורט ואמנויות לחימה כי
הבין שהוא אוהב את זה וצריך את זה לחיים שלו ולקריירה שלו.
הוא התחיל את דרכו בתור מאבטח במסוף "רבין" באילת ולאחר מכן שימש כסגן קב"ט המוסף.

 באילת אלכס הכיר את אישתו פולינה ויחד הביאו לעולם את הבן המשותף ששמו עידן. לאחר כמה שנים הזוג
התגרש.
אלכס תמיד היה אב מסור ואוהב לבנו, ליווה אותו בכל צעד ובכל מקום ותמיד ידע להעמיד אותו במקום
הראשון. הילד שלו עידן היה עבורו כל עולמו והדבר החשוב ביותר בחיים שלו, האוויר שלו לנשימה.

 משנת 2012 אלכס שימש כמנהל הביטחון  והטכנולוגיות בתנובה וחבריו מספרים שהוא תמיד דאג שלא יחסר
להם דבר, שכל המערכות יפעלו, וגם ידע לשמח ולהצחיק את כולם, היה ממש היהלום שבחבורה.

בתנובה הגיע עד לתפקיד מנהל ביטחון מרחבי של חברת תנובה וחבר הנהלה באגף הביטחוני, ואהב את
  העבודה שלו מאוד, עבד במספר אתרים של תנובה והיה נאהב מאוד.
לאחר נפילתו תנובה הנציחה את הזיכרון שלה באתר המרלוג נתיבות בדרום, באנדרטה לזכרו בכניסה לאתר.

  אלכס שירת במילואים בחטיבה 55, המשיך להגיע  לכל אימון ולכל תעסוקה במהלך השירות המילואים, ולא
היה מפספס הזדמנות להתייצב ,חבריו מספרים שהוא סירב להשתחרר עד שכל הצוות לא יסיים את השירות,
תמיד התייחס לכל משימה ברצינות והלך בראש, חבריו מספרים שהרגישו איתו בביטחון מלא.
אלכס השתתף בבכל המלחמות בעשרים השנים האחרונות, ובינהים גם במלחמת לבנון השניה שם נפצע קל
ואיבד חברים. תמיד הרגיש מחובתו להמשיך ולהגן על העם והארץ שלנו.
אלכס התייחס לכל מה שעשה בחיים ברצינות רבה ועשה הכל הכי טוב שהיה אפשר לעשות והכי חשוב
מהלב, מאוד אהב את החיים ותמיד ניצל כל רגע לזכרונות טובים ולמשפחה.

 ב 07 באוקטובר לאחר שקיבל שיחה מהמ"פ שלו, אלכס וחבריו לנשק עלו לבסיס בצומת בילו  ולאחר מכן  עלו
לדרום לקיבוצים ואזור המסיבה, לאחר מכן עבר לגבול הצפוני לאימונים לפני הכניסה הקרקעית, אימן צוותים
צעירים יותר והכין את עצמו ואת הסובבים בצורה הכי טובה שאפשר.
  בנוסף לאימונים דאג לכולם, עזר במה שיכל, דאג שכולם יאכלו, אסף כספים וציוד ללוחמים ואת כל הציוד
חילק קודם כל לאחרים.
ומשם הישר לתוך קרבות בעזה, ובגזרת חאן יונס, ומשם כבר לא חזר בחיים.

 אלכס יכל להשתחרר מהמילואים, אבל הוא היה מסוג האנשים שלא יכלו לעמוד מנגד, הוא לא יכל לדמיין את
הצוות שלו נלחם והוא נשאר בבית, ולכן הוא היה שם, תמיד מקדימה, תמיד בחוד, בקור רוח לא אנושי, הולך
  ראשון בלי פחד ושם לב לדברים הכי קטנים שאף אחד לא ראה.

 אלכס נפל בחאן יונס בערב יום שישי, במהלך מבצע צבאי באירוע מורכב מאוד, במלחמה קשה מול אויב
אכזרי, אך הוא נלחם למען העם שלנו ולמען כל המדינה, הוא הגיע לקרב מוכן ומלא שליחות וצדק.
הוא הובא למנוחתו בבית העלמין הצבאי בכרמיאל.