זהר  - קורות חיים ומוות

נולד: 13 למרץ 1972

נהרג: 18 למאי 1993

ילדות

זהר נולד בקיבוץ מעגן-מיכאל לנרקיס ואסף חלמיש.

כמו שאר התינוקות, הועבר זהר מיד לאחר לידתו, לבית התינוקות בקיבוץ שנקרא  "הסניף". את האמבטיה הראשונה עשיתי לו אני. הוא היה כל כך קטן ועדין וחששתי שיחליק מבין אצבעותי.

בהיותו בן שנתיים נפרדו הוריו. זהר היה מבלה את שעות אחר הצהריים בקיבוץ עם נרקיס ואיתי לסירוגין.

בהיותו בן 6 הכרתי את לין שהפכה ברבות הימים להיות אשתי. זהר אהב אותה על אף שהתקשורת ביניהם הייתה מורכבת שכן לין התקשתה בעברית, אבל זהר למד אנגלית במהירות רבה והקשר ביניהם הלך והתחזק.

בגיל 7 הכירה נרקיס את בעלה לעתיד ועברה לגור בקיבוץ גשר. זהר נשאר בקיבוץ מעגן מיכאל עם אביו ואשתו לין.

זהר גדל והתחנך בכיתת "נחשול". באותה תקופה ישנו הילדים ב"כוללת". זה היה בית גדול בו גרו, למדו ואכלו. ב"שעות הילדים", השעות בו הילדים מגיעים לבית הוריהם, היה זהר מבלה עם אביו ולין שהיו מחזירים אותו לכוללת בשעות הערב, מספרים סיפור ומשכיבים לישון.

בשבתות עבדתי בתורנות בעדר הבקר וזהר אהב ללוות אותי. אפילו נתתי לו לנהוג בטרקטור כבר בהיותו בן שמונה. זהר נהג את הטרקטורכשאני על העגלה זורק חציר לפרות הרועות בשדה. באחת השבתות, כשזהר היה בן תשע ,  עברנו, זהר ואני, בין אחת הפרות לעגל שלה שהיה מוחבא בעשב ולא ראיתיו. הפרה זינקה לעברנו כשראשה מורד וקרניה מופנות אלינו. חשבתי לקפוץ הצידה, אלא שזהר היה לידי ולא היה לי פנאי להרימו. נעמדתי בין הפרה לבינו. למרבה המזל, הפרה המופתעת נעצרה כשקרניה כמעט נוגעות בידי המושטות לפנים.

גם את הים אהב. היינו מבלים בים ועל שפת הים, שטים בחסקה ובסירות מפרש.

יום אחד, כשהיה זהר בן שלוש, לקחתי אותו לשייט על החסקה. בגלי החוף החסקה התהפכה וזהר צלל לקרקעית. כשהוצאתי אותו, לאחר זמן שדמנ י כנצח, הוא לא בכה ולא ניבהל. גם לא נשם מים כלל.

כשהיה זהר בן 11 התחתנו לין ואסף. החתונה נערכה בשיקגו שבארה"ב וזהר היה שושבין הכבוד. הוא לבש חליפת טוקסידו ועניבה והיה מסתובב בין האורחים ומחלק להם מסטיק דמה שכל מי שניסה להכניס ידו כדי לשלוף את המסטיק מהחבילה המדומה, היו אצבעותיו נצבטות.

נערות

כשהיה זהר בן 11 נולדה אחותו לירון מנישואיה של נרקיס עם בחיר ליבה בקיבוץ גשר בעמק הירדן.

בהיותו בן 12 נולדה אחותו שחר, בתם של לין ואסף.

זהר היה אח למופת. היה מטייל עם אחיותיו, מבלה איתן בפינת החי של הקיבוץ ומרכיב אותן על אופניו.

בגיל 12 עבר זהר לקיבוץ גשר לגור עם אימו אבל שמר על קשריו עם בני כיתתו במעגן מיכאל והשתתף בהצגת בר המצווה בקיבוץ. זהר היה ילד חייכן ומצחיקן ולכן היה לו תפקיד של הלץ בהצגה, תפקיד בו זכה לשבחים רבים.

בגיל 14 נולדה אחותו הילה, בתם של לין ואסף, באותה שנה גם נולד אחיו נדב, בנם של נרקיס ונתי.

כשהיה בן 15 נסעו לין ואסף לשנתיים לארה"ב. זהר הצטרף אליהם ושהה איתם שנה בשיקגו. זה היה מעבר חד ומשמעותי עבורו. לא רק בגלל המעבר מהקיבוץ הקטן לעיר הגדולה והסואנת, אלא גם המעבר לבית ספר אמריקאי, לימודים באנגלית, שלג וכפור ותרבות שונה.

זהר השתלב היטב ולמד אנגלית על בוריה. גם עבד ב"קנטקי פרייד צ'יקן" והיה גאה בעבודתו. עבודתו החלה לפנות ערב. לקראת חצות היה חוזר עייף ומסריח משמן בישול.  "לא חשבתי שעובדים כל כך קשה בעיר" אמר. בכסף שהרוויח מעבודתו קנה מצלמה משוכללת. הצילום הפך לתחביבו העיקרי. גם עשה רישיון לרכב והתנדב לנהוג בכל הזדמנות.

זהר השתתף בפעילויות רבות. גם היה בצופים, גם עבד וגם עשה קורס טייס במטוסים קלים. בסופי השבוע היה מבלה עם חבריו מספסל הלימודים ונוסע עם משפחתו לטיולים ברחבי אמריקה.

באחד מסופי השבוע, נסענו אני וזהר לסקי בויסקונסין, מדינה שכנה לאילינוי.

שנינו לא ידענו סקי. הלכנו לשיעור מסודר אך לאחר זמן קצר השתעממנו. ניסונו לגלוש במסלול של הילדים אבל זה לא היה מספיק אתגרי. "בוא נעלה להר" אמרתי לו. ברכבל, כשעלינו על הכיסא הנע, נפל לזהר סקי אחד. "מה אעשה?" שאל אותי. "לא נורא" עניתי. "פשוט תעשה סקי על רגל אחת". אבל מישהו הביא את הסקי האובד וירדנו מההר בגלישה מבלי שידענו איך לכוון או לעצור. במזל נעצרנו מטרים ספורים לפני האגם שהיה למרגלותינו.

לאחר שנה התגעגע לבני כיתתו. הוא החליט לחזור למעגן מיכאל לכתתו "נחשול". סבא ג'ו וסבתא חווה אימצו אותו בשנה זו ודאגו לכל מחסורו.

הוא למד ועבד במפעל "פלסאון" ביום העבודה המיועד לכך. על אף גילו הצעיר השתלב זהר במחלקת הפיתוח ולמד להפיק שרטוטים בעזרת מערכת המחשוב החדשה. זכה להערכה רבה של אנשי צוות הפיתוח שהיו ברובם מהנדסים או הנדסאים.

אינטרנט לא היה והתקשורת הייתה במכתבים ובטלפונים. לעיתים היה זהר מתגנב באישון לילה למפעל ומטלפן להוריו בשיקגו.

זהר גם שמר על קשריו עם משפחתו וחבריו בקיבוץ גשר.

הצילום הפך לתחביבו העיקרי. זהר צילם בעיקר טבע: שדות, ציפורים, בריכות הדגים בקיבוץ ושקיעות מעל הים.

זהר גם כתב שירים, הגיגים ומחשבות פילוסופיות. אנחנו לא ידענו על כך. מצאנו את שיריו בין יומניו רק לאחר מותו. גם מאות תמונות מצילומיו היו שם.

זהר לא היה תלמיד חרוץ אבל היה רב כישרונות. הוא התענין ברפואה ולכן היתנדב במד"א. את עבודת הסיכום בי"ב עשה על הרפואה בתנ"ך. גם חקר וכתב על ריפוי סרטן באמצעות הקפאה וקיבל ציון 100% על עבודותיו אלו.

צבא

זהר התרגש כאשר קיבל זימון לקורס טייס. היה מוכשר בטיסה והתקדם יפה. כאשר היתה לו "רגילה" הוא ביקש אישור מיוחד ואף קיבל ונסע לחברתו אמילי בניו יורק למשך 10 ימים.

זהר התבאס מאוד כאשר נשר מהקורס ב"צ'ק 15". כישוריו הטכנים היו טובים אבל התקשה ב"התמצאות באוויר". זהר לא רצה להישאר בחיל האוויר. כל תפקיד שהוצע לו היה בעיניו מוקצה בגלל שאינו מספיק קרבי. לא רצה להיות "ג'ובניק". רצה לתרום את המיטב ולהיות משמעותי. ניסה להגיע ליחידות הקרביות המיוחדות אלא שהיה כבר למעלה משנה בצבא ולכן לא יכול היה להתקבל ליחידות אלו. לבסוף הוצב לתותחנים. הוא עבר קורס מפקדים ולאחר מכן הופנה לקורס קצינים. בשיחת הסיכום עם מפקד החייל, שאל המפקד מי איננו רוצה להיות קצין בתותחנים. זהר היה היחידי שהרים את ידו. "חכה לי בחוץ" נהם המפקד. זהר חיכה בחיל ורעדה. לאחר שיחת מוטיבציה אישית ואיומים שיוצב ביחידות עורפיות, התרצה.

בסיום קורס הקצינים ביקש להיות מוצב ללבנון. זה היה ב 1993, לאחר מלחמת לבנון הראשונה. צה"ל ישב אז באזור הביטחון.

זהר הוצב בגזרה המזרחית בלבנון. החטיבה שמפקדה היה ארז גרשטיין, היתה אמונה על אזור הביטחון, בין הגבול הירוק לליטני. אזור שהיה מותקף לעיתים קרובות ע"י חוליות מחבלים שגם ניסו לכבוש ולפגוע בחילי צהל במוצבים וגם הטמינו מוקשים ומטעני צד בדרכים בהן עבר צה"ל וכוחות צד"ל (צבא דרום לבנון ששיתף פעולה עם צה"ל).

זהר הקים במרג' עיון חמ"ל לתפארת. הוא היה קצין שאפתן ונחוש – "מורעל". רצה להיות בטוח שיוכל בכל עת להפעיל את מערך התותחים שעיקר תפקידו היה להגן על המוצבים והסיורים ולהשיב אש כאשר המחבלים תוקפים את כוחותינו או ישובים ישראלים מעבר לגבול.

מפקדת הגדוד היתה בריחן שהיה מאויש לסרוגין ע"י חיילי הצנחנים, נח"ל וגולני.

תפקיד הכוחות היה להגן על קו הביצורים ולמנוע מעבר של מחבלים לישובי הצפון.

לפעמים היה יוצא מארב חודר אל השטח של מעבר לאזור הביטחון כדי לפגוע במחבלים בשטחם ולערער את ביטחונם.

בשבת, 15 למאי 1993, הגיע זהר לחופשה. את חופשותיו היה מבלה בין חברין בגשר, במעגן מיכאל ובין שתי משפחותיו: נרקיס ובעלה שגרו בנופית ולין ואסף שגרו אז בגן השומרון. הלכנו לים במעגן מיכאל. זהר סיפר לי שביום שני בלילה הוא יוצא למארב חודר. הוא שרטט על החול את השטח, ציר התנועה והסביר לי  שתפקידו להפעיל את התותחים במקרה של היתקלות וצורך בחילוץ.

"רצית לצאת?" שאלתי. "התנדבתי" הוא ענה בפשטות. דאגתי אבל גם אני כקצין בחי"ר יצאתי לא אחת למארבים דומים.

לאחר שנפרדנו והוא חזר לצבא, שכחתי מהמשימה שמחכה לו והסיכון הכרוך בכך.

ביום שני בערב, נסענו לין ואני לחברים. בדרך חזרה נזכרתי במארב. "בואי נעצור בצד ונתפלל לשלומו של זהר" אמרתי וכך עשינו.

בבוקר למחרת, באמצע יום העבודה, הגיעו למשרד 3 קצינים. הם פנו ושאלו אם אני אביו של זהר. "משהו קרה לזהר" נזעקתי. "זהר נפל" ענה אחד מהם.

החיילים שהגיעו לשבעה סיפרו לי על ההכנות למארב והמארב.המארב בוצע ע"י 12 חילים מ"עורב" צנחנים בפיקודו של הרצי הלוי. זהר לא היה אמור לצאת עם הכח אלא להישאר בחמ"ל ולפקד על הפעלת אש התותחים. עמר מידן, קצין הסיעו החטיבתי של החטיבה המערבית, היה אמור לצאת עם הלוחמים. אלא שזהר התעקש לצאת וקיבל את האישור לכך. זמן קצר קודם לכן קיבל החטמ"ר מצלמת וידאו קטנה לאגף המודיעין. זהר ביקש לקחת את המצלמה בטענה שהשטח לא מוכר והוא יוכל לצלם ולהביא מידע חשוב לחטיבה. באותה תקופה לא נהוג היה לצלם בפעילות כזו וגם לא היו אמצעים לכך. כשכתב על פתר את כל הציוד שהוא לוקח איתו, כדי לוודא שכל הציוד יחזור לאחר הפעולה ודבר לא יושאר בשטח, כתב זהר בין היתר: "שתי רגליים, שתי ידיים, שתי אזניים". החיילים גם סיפרו שבערב הפעולה, לאחר ארוחת הערב, נעמד זה פתאום והכריז: "אנחנו נתמקם בשעה שש ובשעה שש ורבע תיפתח האש".

החילים צעדו כל הלילה בשטח קשה והתמקמו בסביבות שש. זהר צילם את השטח כשהוא מדבר בלחש אל המיקרופון של המצלמה ו"מרשת" את השטח. כלומר קובע נקודות ציון ושמות לגבעות ולנ.צ. שסביב. עם אור ראשון, בשעה 06:08  גילו החילים שני מחבלים בפתח מערה. המרחק אליהם היה כ 300 מטר ולכן הרצי פקד על הצלף לפגוע באחד מהם. זהר הוריד את המצלמה והניחה על העשב לידו.  הצלף ירה ופגע אך מיד לאחר מכן נפתחה על הכח אש כבדה מטווח לא גדול. היו אלה אנשי חיזבאלה שנקלעו לשטח וזיהו את מקום הירי. בחילופי האש נהרג זהר וחייל נוסף ניפצע (אודי מקיבוץ יראון).

להלן קטע מתוך ויקיפדיה על המבצע "פינה אחרת":

במסגרת הלחימה כנגד ארגוני המחבלים בדרום לבנון, יזמו מפקד יק"ל, תא"ל גבי אשכנזי, ומפקד החטיבה המזרחית ביחידת הקישור ללבנון, אל"ם ארז גרשטיין, מבצע שמטרתו פגיעה בפעילי חזבאללה ואיסוף מודיעין במרחב ההר סוג'וד, ששימש בסיס פעילות לפעילי הארגון בדרום לבנון. השטח ההררי התלול והקשה שהיה רווי בסלעים גדולים וצמחייה סבוכה היווה כר נוח לפעילי הארגון לשהות בו, בעמדות מוסוות, לירות ממנו אש מקלעים, מרגמות וטילי נ"ט לעבר מוצבי צה"ל, וכן לצאת ממנו לפעילות חודרת ברצועת הביטחון. למבצע הוקצתה פלנ"ט צנחנים, בפיקוד רב-סרן הרצי הלוי שאיישה באותה עת את מוצב ריחן.

בלילה שבין ה-17 ל-18 במאי 1993 יצא כוח בן 14 לוחמים מהפלנ"ט, בפיקוד הרצי הלוי, ממוצב ריחן, ונע בסבך ההררי עד שהתמקם בעמדות מוסוות באזור אלואיזה, בגזרה המזרחית של דרום לבנון. הכוח זיהה קבוצת פעילי חזבאללה, ונערך לפתיחה באש, כאשר לפתע נורתה לעבר הכוח אש מקלעים. מהאש נפגע ונהרג סגן זהר חלמיש ונפצע חייל נוסף. הכוח השיב באש והזעיק צוות חילוץ מהמוצב, עליו פיקד סגן צור-צבי ישראל.

בעת שכוח החילוץ נע לעבר הכוח שבפיקוד הלוי, הוא נקלע למארב של פעילי חזבאללה, שהשליכו רימוני יד לעברו. מפקד הכוח, סגן ישראל נפצע קשה והצוות בפיקודו נותר ללא מפקד. מפקד הפלוגה, הלוי, הכווין מסוקי קרב של חיל האוויר ואש ארטילריה לעבר עמדות פעילי חזבאללה, כשבמקביל פיקד על הלחימה במגע ישיר עם המחבלים. הכוח בפיקודו, חבר לכוח החילוץ, ושני הכוחות נסוגו, תחת אש, למוצב ריחן.

במהלך הלחימה נהרגו מספר פעילי חזבאללה. לכוח הצנחנים היו מספר פצועים ושני הרוגים, סגן זהר חלמיש וסגן צור-צבי ישראל, שנפטר בהמשך מפצעיו.

משפחה

זהר היה קשור לשתי משפחותיו:

עד גיל שש היה זהר מחלק את זמנו עם שתי משפחותיו בקיבוץ מעגן מיכאל.

בהיותו בן שבע עברה נרקיס לקיבוץ גשר בעמק הירדן. זהר נישאר במעגן מיכאל.

כשהיה בן 11 נולדה אחותו לירון מנישואיה של נרקיס עם בחיר ליבה בקיבוץ גשר בעמק הירדן.

בהיותו בן 12 נולדה אחותו שחר, בתם של לין ואסף.

זהר היה אח למופת. היה מטייל עם אחיותיו, מבלה איתן בפינת החי של הקיבוץ ומרכיב אותן על אופניו.

בגיל 12 עבר זהר לקיבוץ גשר לגור עם אימו אבל שמר על קשריו עם בני כיתתו במעגן מיכאל והשתתף בהצגת בר המצווה בקיבוץ. זהר היה ילד חייכן ומצחיקן ולכן היה לו תפקיד של הלץ בהצגה, תפקיד בו זכה לשבחים רבים.

בגיל 14 נולדה אחותו הילה, בתם של לין ואסף, באותה שנה גם נולד אחיו נדב, בנם של נרקיס ונתי.

כשהיה בן 15 נסעו לין ואסף לשנתיים לארה"ב. זהר הצטרף אליהם ושהה איתם שנה בשיקגו. זה היה מעבר חד ומשמעותי עבורו. לא רק בגלל המעבר מהקיבוץ הקטן לעיר הגדולה והסואנת, אלא גם המעבר ללמוד בבית ספר אמריקאי, שלג וכפור ותרבות שונה.

כשחזר משיקגו למעגן מיכאל היה מבלה אצל סבא ג'ו וסבתא חווה שדאגו לכל מחסורו. כדי להתקשר ללין ואסף בשיקגו היה מתגנב בחצות הלילה למפעל פלסאון בו עבד.  זו היתה תקופה לא קלה עבורו שכן היה מחלק את זמנו בין סבתא וסבא וכיתתו במעגן מיכאל לבין משפחתו וחבריו בגשר.