בנם הבכור של שירלי ותומר. נולד ביום כ"ג במנחם אב תשס"ב (1.8.2002). אח לנועם ואלה.

ביום 16.12.2021 התגייס לצה"ל ושירת בחיל רגלים.

סגן משנה עומרי שורץ נפל בקרב ביום ח' בטבת תשפ"ד (20.12.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי שדמות דבורה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.

עומרי גדל והתחנך במושב שדמות דבורה, מחובר לשדות הרחבים, למשפחתו הענפה, לחבריו הרבים איתם ביחד, חגג את החיים בכל הזדמנות. את כל שנות לימודיו העביר בבית הספר החקלאי "כדורי", הוא השקיע בלימודיו והיה תלמיד מצטיין, לצד פעילות חברתית במועצת התלמידים. בתיכון בחר במגמות ביולוגיה ודיפלומטיה, ובמסגרת העבודה החקלאית הנהוגה בכדורי, השתלב בענף הרפת. מרכזיותו באה לידי ביטוי בהתנדבות ונתינה שקטה והוא נתפס כדמות חיובית שסחפה אחרים סביבו לפעול.
 

בשעות הפנאי האזין למוזיקה ישראלית, ניגן בגיטרה ושיחק כדורגל בקבוצת הנערים של "הפועל חיפה", לצורך כך נסע ארבע-חמש פעמים בשבוע לחיפה – אף שהצטיין בקבוצת הנערים בכדורגל, הבין שאם יחתור לרמה מקצועית ולעתיד בתחום, ההשקעה הנדרשת תבוא על חשבון חיי החברה שלו ותמנע ממנו פעילות ערכית יותר. משנות נעוריו המוקדמות אהד את קבוצות הכדורגל והכדורסל של "הפועל תל אביב" ובכל הזדמנות הגיע ליציעים עם בני משפחה וחברים. בילדותו היה פעיל כחניך בתנועת הנוער "בני המושבים". בסוף כיתה ט' יצא לקורס מדריכים צעירים והדריך מטעם התנועה את ילדי המושב. דורון מדריכה בוגרת שחנכה אותו כמדריך, כתבה: "עומרי לא ויתר על אף חניך, ודאג להביא אותם מהבית כדי שירצו וירגישו שייכים להשתתף בפעילות. תמיד היה בראש הטיול, היחידי שידע את המסלול (למרות שכולם הולכים אחד אחרי השני) וכשהייתה בעיה היה רגיש וקשוב לחניכים... השיתוף פעולה שלו עם הצוות היה בדוגמא האישית, ובחברות, תמיד חיפה על מי שלא הכין פעולה, ישב איתו כמה דק לכתוב פעולה ולעזור" כחבר טוב ונאמן בלטה נוכחותו בכמה מעגלים של חברות וחברים ותמיד היה "במרכז העניינים" והגורם המלכד של כולם.

​

"מגנט לאנשים", כינתה אותו ידידתו יובל, "אל כל מקום שהגיע, היה כוכב", וחברתו הקרובה דורון סיפרה: "כל הבנות בכיתה היו מאוהבות בו, וכל הבנים רצו להיות חברים שלו". הוא נהג לארגן, ערבי סרט, ישיבות, מסיבות ומפגשים חברתיים. עומרי היה קשור בעבותות לטבע ולנופים למרגלות התבור, בהם צמח ובהם עוצבה דמותו. הוא ניצל כל הזדמנות לצאת לטייל בארץ בשלל הרכבים משפחתיים וחברתיים והכיר אותה לאורכה ולרוחבה – בטנדר סובארו, באופנוע, בטרקטורון וברגל. לצד החיבור לטבע ולפשטות, שעט קדימה במסלולים מאתגרים, ישן באוהל תחת כיפת השמיים ובישל על מדורה בסיר "פויקה". הקשר שלו עם הוריו, אחיו ואחותו היה קרוב.

הוא ייעץ והקשיב לאחיו נועם, בילה עימו, והם היו זה לזה החברים הטובים ביותר.

 

לאחותו אלה שימש כחונך בוגר שלימד על החיים והושיט עזרה. לימים, בחופשות סוף השבוע בשירות הצבאי, נכנס הביתה בחיוך המיוחד שלו, התיישב עם משפחתו ושיתף אותם בסיפורי חוויותיו המתובלים בהומור ובהערות ציניות מבדחות. גם אל המשפחה המורחבת חש חיבור-בכל חופשה בצבא ביקר את הסבים והסבתות, נעזר בסבתו תרצה לתיקוני מדים ושיתף את סבו ליבלה בחוויות ובהתלבטויות בנוגע לשירות הצבאי, אהב את התבשילים המיוחדים של סבתו ג'קלין ואת הבשר שסבו צדיק אהב להכין לו בכל הזדמנות. עם בני-הדודים שהפכו לחברים טייל, בילה וצפה במשחקי "הפועל תל אביב" לצד שיחות וצחוקים באירועים משפחתיים משותפים. עומרי הכיר את מאיה יצהר, והשניים התאהבו והיו לבני זוג. יחד רקמו חלומות משותפים, ואף הספיקו לטייל ביחד בפורטוגל, "זוג משמיים", נכתב עליהם, "עתידם המשותף נראה מובטח".

 

הוא אהב לחיות, בורך באופטימיות ובשמחת חיים, שאף גבוה ותמיד הצליח להשיג את מבוקשו. הודות לאופיו הקשוח דבר לא שבר אותו. כדברי אביו, "הייתה לך הדרך משלך להתנהל, לפתור בעיות, להתקדם, לאהוב, להצחיק ולצבור עוד ועוד חוויות". אדם "עם ראש על הכתפיים", ניחן בתבונה, סקרנות וחשיבה רציונלית ובשנינות וחריפות שהלכו והתחדדו עם השנים. אישיותו שילבה ערכיות להוטה, חוכמה ורצינות עם רוח שטות; יופי פנימי עם יופי חיצוני; כריזמה ומנהיגות צעירה ושקטה עם תובנות של מבוגר. התבטא בניסוח קצר וקולע עם חוש הומור ציני וידע לומר את הדבר הנכון. סוד קסמו היה באמונתו: "אם אנשים יהיו פשוטים, הם פשוט יהיו". בתום לימודיו, לקראת שנת הלימודים תשפ"א, בחר לדחות את הגיוס כדי לעשות שנת שירות בקיבוץ בארי שבנגב המערבי. הוא הצטרף לקומונה ז' בקיבוץ ועד מהרה שימש בה דמות מרכזית. במסגרת זו עבד בחקלאות ובחינוך והתנדב בעיר שדרות. בינו ובין תושבי הקיבוץ נוצרו קשרים טובים וחמים. בשבתות התארח דרך קבע אצל משפחת שגיא, בני המקום, וילדי המשפחה ראו בו מעין אח גדול ונערץ, חיכו לו בכיליון עיניים, רצו לקראתו, התגאו בו והאזינו בשקיקה לסיפוריו.

 

"החיוך שלו והנוכחות שלו בשנייה אחת מילאו את כל הבית באור", סיפרה הדס, אם המשפחה. ועוד הוסיפה על סיום שנת השירות שלו: "כשהוא עזב בסוף השנה, שכפלנו לו מפתח לבית שלנו. ללב שלנו כבר היה לו". עומרי אהב את המדינה ורצה להיות לוחם. ביום 16.12.2021 התגייס לצה"ל, ולאחר שעבר גיבוש שובץ כלוחם בסיירת צנחנים (פלנ"ט עורב) בחיל רגלים. בסיום מסלול ההכשרה המפרך, יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה), ואותו עבר בהצטיינות. במחברתו כתב את אחת התובנות שליוו אותו: "כשאני טועה, אני לומד טוב יותר". בסיום הקורס נבחר להישאר בביסלמ"ח (בית הספר למפקדי כיתות ומקצועות חיל הרגלים) בתפקיד מפקד בקורס מ"כים לחיילי פלוגת הסיור של הצנחנים (פלס"ר). בקיץ 2023 יצא לקורס קצינים וחיכה בקוצר רוח להתמנות בסופו למפקד צוות בפלס"ר צנחנים.

 

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. ביום זה הוזעק עומרי עם יתר הצוערים ללחימה ביישובי עוטף עזה. הוא לחם בקרב על קיבוץ כיסופים. בפנקס קטן החל לכתוב יומן, ובתחילתו, ממש באותו היום, כתב: "בדיוק יצאנו מכיסופים, שוכבים פה בשטח הפתוח מאחורי הבית קברות, כל דקה 'גשם סגול'. אני רושם כאן, כי אני מבין שהקרב הקטלני שעברנו הוא לא האחרון, אז למשפחתי אכתוב שחינכו וגידלו אותי כמו בספר. אימא ואבא, אני אוהב אתכם, אתם הכי טובים שיש. זוג עם לב אחד, שילוב מדויק בין לב ומוח. נועם אחי, אתה מלח הארץ הזאת, ואני אוהב אותך. ולולה אחותי, שמרי על כולם שפויים, הרי את הכי חכמה כאן". כעבור שבועות מספר יצא לחופשה של כמה שעות לרגל סיום השלב הראשון בקורס הקצינים – שלב מגמת להב. במקום לנסוע לביתו, נסע ישירות למלון בים המלח שבו שהו חברי קיבוץ בארי המפונים והכריז שבתום השירות הצבאי ישוב לגור בקיבוץ בארי. הוריו שנסעו דרומה לפגוש אותו בהפוגה הקצרה, שמעו ממנו שמבחינתו זו "מלחמת בארי" בהמשך הצטרף ללחימה בתוך רצועת עזה כצוער במגמת גפן – ההשלמה החֵילית בקורס קצינים. בתחילת דצמבר 2023 כתב ביומנו: "יוצאים לפשיטה מורכבת הלילה, אבל החיוך לא יורד מהפנים. לזה חיכיתי, לזה התאמנתי. אני חלק מהמורשת של המדינה הזאת. הכול מובן פתאום, הדור שלנו, התור שלנו. החיוך לא יורד, כי כל החוויות שצברתי, והאנשים שאיתי בדרך, לא מאפשרים לי. לא יכולתי לבקש חיים טובים יותר. לא הורים אוהבים יותר, לא משפחה מגובשת יותר, לא אהובה גדולה יותר, לא חברים טובים יותר. תמשיכו לצחוק וליהנות, כי אני עשיתי חיים משוגעים". ביום 20.12.2023 כתב ביומן: "המלחמה לא קשה, יש אוכל, מזרונים, ובגדול כל מה שצריך. אם סבא יעקב עשה סצנת מילוט באירופה הקרה עם ילד בן שמונה על הגב, מי אני שאתלונן".

 

באותו היום יצא לקרב בצפון רצועת עזה. במהלכו נורה בידו אך המשיך להילחם בגבורה עד שנהרג. בקרב נהרג גם סגן איליאן יעקב, ונפצעו קצין ושני צוערים. סגן-משנה עומרי שורץ נפל בקרב ביום ח' בטבת תשפ"ד (20.12.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בשדמות דבורה. הותיר הורים, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן. על מצבתו חקקו אוהביו: "קָדִימָה הַלְאָה", ביטוי שעומרי נהג לומר במהלך שנת השירות בבארי. צמד המילים האלה משקף את הווייתו – ללכת קדימה, לחתור, להתקדם בכל תחום, להמשיך הלאה ולא להישבר – מה שקרה, קרה. אימו ספדה לו: "בכל פעם שנכנסת לחדר עם אנשים שהייתי שם, הלב שלי מתפוצץ מגאווה עליך. מסתכלת עליך מרחוק עם עיניים בורקות, עפה עליך ... כשחזרנו מים המלח, כשביקרת את בארי, עצרנו בדרך חזרה. חיבקת אותי כל כך חזק, כל כך ארוך, ניסיתי להחזיק את הדמעות. הרגשתי שלרגע התהפכנו, שאתה שומר עליי, מגן עליי. אמרת לי – 'אנחנו פועלים כמו שלימדו אותנו, בקור רוח, במשימתיות. אל תדאגי', ולא הרפית. כמה אני רוצה עוד קצת מהחיבוק הזה, מהחיוך הזה, מהביטחון השקט והכל כך עוצמתי שלך". אביו ספד לו: "מצאנו בארגז הראשי של הציוד שחזר מעזה את היומן שכתבת אתה, עומריקי. התפרקנו לרסיסים כשקראנו. הדמעות של כולנו נזלו. נזלו, לא טפטפו. כי אתה תיעדת הכול. בשני פנקסי ספירלה קטנטנים, בכתב של רופא, פסיקים במקומות הנכונים, סיפרת מה קורה ומה עובר עליך מהשבעה באוקטובר ועד יום מותך. היו שם מהלכים, התרחשויות, מחשבות, רגשות, שאיפות ורצונות, והכול מתובל בחדות ובהומור האגדי שלך: כמה אתה אוהב את מאיה, כמה אותנו המשפחה וכמה את החברים; כמה אתה נחוש וכמה אתה מתגעגע; איזה דברים פשוטים אתה מתכוון לעשות אחרי המלחמה; ובכלל איזה תובנות על החיים. היה שם הכול. נתת לנו עוד ממך, עומרי. בדרך שלך". אחיו נועם ספד לו: "עומרי, אחשלי, השראה שלי, האוזן הקשבת שלי, מי שאני אוהב עד כאב ... אני מתגעגע, כועס, פוחד ומבולבל, אבל בעיקר אוהב אותך. הגיבור שלי. אמשיך לכתוב לך ולזכור אותך, האח הכי חבר. היינו ״האחים הכי חברים״. חשבתי על המשפט הזה הרבה, ליתר דיוק 30 ימים. המשפט הזה מתאר אותי ואותך מילה במילה. אם זה בארוחה עם המשפחה ולאחר מכן לברמן אצל חברים שלך במסיבות ורק לחכות שתבוא אליי עם החיוך שלך, מוקף בחברים, שתיתן לי איזה כאפה ותלחש לי באוזן: ״עשה 2 שוט ערק״. צוחקים, שותים ונהנים". אחותו אלה ספדה לו: " תמיד אתה מוצא את הדרך הזאת להשיג את מה שרצית, גם אם זה קשה כי אתה אוהב את הקושי, אתה מחייך אליו בכל הזדמנות שיש לך, אתה והחיוך המופלא שלך, זה שהייתי עושה הכל כדי לראות שוב. אני זוכרת איך כשהיית חוזר ממסיבות, רעב מת היית שולח לי הודעה סביב 2 לפנות בוקר ״לולה בואי נכין ארוחת בוקר שווה״ כשאני קמתי להודעות האלה לא יכולתי שלא לחייך, הייתי מחכה להם, להודעות המיוחדות שלך כאלה שרק אתה יכול לכתוב, כמובן שבאותו הבוקר שקמת ‏חיכתה לך ארוחת בוקר מהסרטים, כי כשאתה מבקש אי אפשר להגיד לא, כזה היית ילד מיוחד שלא היה ולא יהיה כמותו. העולם קרס לתוך עצמו, המציאות שלי השתנתה לחלוטין, אין הבדל יותר בין כעס לעצב, הכל נראה מטושטש ואפל, החיים נראים סתמיים כל כך". בת זוגו מאיה ספדה: "תמיד ציינת לי כעובדה: 'את יודעת שאני אוהב אותך הרבה יותר משאת אוהבת אותי', וכל תגובה שלי לעובדה הזאת שלך הייתה חולפת לידך, אפילו לא קצת עניין אותך מה יהיה לי להגיד בנושא. כנראה אף פעם לא תהיה לי דרך לדעת אם צדקת או לא, אבל בשלושים הימים האחרונים זה כאילו העברת אליי גם את כל האהבה שלך, ועכשיו אני סוחבת אותה בשביל שנינו ...

אבל למי אני אספר עליה?

למי אקדיש שירים ואחבק בכל רגע נתון?

על מי אצחק ואחייך מרחוק כשהוא יכתוב לי שיש לו פרץ אהבה לא מוסבר ושזה לא טוב כי יש עוד יותר משבוע עד שמתראים?

מי יגרום לי להרגיש שלמה תמיד, אף פעם לא לבד?

" סבו ליבלה כתב: עומרי שגר קרוב אלינו שזור בחיינו. לראות את חולצות הפלנל המשובצות שלי אצל חבריו, את מכסחת הדשא שלי מושאלת וחוזרת מבלי שהספקתי להבין מתי ולאן, השולחנות הלבנים הצרפתיים מגיעים לבתי חבריו. הטלוויזיה הגדולה במרפסת האחורית שימשה לעומרי ולחבריו מקום לצפות בגביע אירופה לקבוצות, עם פיצות ובירות. בכל יציאה שלך לחופשה היית מגיע אלינו, משאיר לסבתא תרצה בגדים לתיקון, או אפוד להוסיף לו עוד פאוצ'. בפעם האחרונה סבתא תיקנה לך בירכיות. הוצאת קוצים הפכה לפולחן. איתי היית מחליף חוויות ומשתף בהתלבטויות על המשך השירות הצבאי ועל מה שעובר עליך. לחמתי כמעט בכל מלחמות ישראל מששת הימים ועד האינתיפאדה השנייה, חיי מחוברים לצבא למדינה ולתקומתה...אחרי הלוויה שלך אפילו השמים בכו והורידו גשם. וגם אנחנו, חקלאים בני חקלאים בוכים. דודו אלון כתב: "מסתבר שהייתה לך אבקה מיוחדת – אבקה 'עומריקית', אותה פיזרת הרבה בחייך. עשית זאת בצורה מופלאה, ייחודית רק לך...חילקת אותה לצעירים, מבוגרים, משפחה וחברים. ומה שמיוחד באבקה שלך, שהצלחת לתת לכל אחד מה שהוא צריך, את התרכיב הייחודי שלו – לחלק נתת ערכים, לחלק הומור ורוח שטות ועוד. את כל התכונות הנפלאות שלך חילקת וחלקת. וכל מי שנגעה בו האבקה הזו כאילו היה מבחינתך מרכז העולם. הקסם שלך תמיד עבד". דודתו רותם כתבה: יש כל כך הרבה תמונות, בשדמות, בקיבוץ, בטיולים, בארוחות משפחתיות, בחגים. התמונה האחרונה שלא צילמתי אותך, הייתה כבר במלחמה. 17 בנובמבר, ארוחת ערב אצלכם בפרגולה, אתה עם גופיה של בני בארי וג'ינס קרוע. מחייך, צוחק, מספר קצת סיפורים עם טוויסט מצחיק. עונה קצר לשאלות. זוכרת שהסתכלתי עליך ולא צילמתי. לא רציתי לשמוע את "דודה, איך את אוהבת" שזה "די לצלם". אוהבת אותך ילד שמש. בן הדוד יובל כתב: "כמה סמלי וכמה אפיין אותך לרוץ ולהגן על מה שאהבת, על מה שייצגת.

 

היית המושבניק הכי קיבוצניק שיש. בארוחת הערב ההיא הכרזת שאתה עובר לגור בקיבוץ כשתשתחרר מהצבא - אתה חלוץ, המודל האידיאלי לצבר, מלח הארץ, צנחן, בן המשק עם מקל ביד אחת ונשק ביד השנייה. עומריקי, החיטה כבר נבטה והיא תהיה לקמה ותאסף לעומרים ואתה כבר לא תשוב לכאן. אנחנו נבכה עלייך ואנחנו נצחק עלייך ואנחנו ממשיכים הלאה, איתך, כי ככה היית רוצה". בן הדוד גיא כתב: "עומריקי, לשבת איתך לליל הסדר ואז לצאת למסיבה בערב ולשכוח כל מה שאמרו לפני בשולחן..זה מה שאתה בשבילי, החבילה המושלמת, אחד כזה שאפשר לדבר איתו על הכל, על המשפחה, על חברים על הצבא, על החברה, טיולים בחו"ל, הרהורים על העתיד, וכל מה שעולה לראש. איזה מתנה אתה אחי, הקשר בינינו הוא לא משהו שאפשר לכמת לתוך הספד, הוא הרבה מעבר לזה. לפני כשנה יצאנו לטיול בשדות של שדמות עם הטראקסטר, סיפרת לי שאתה רוצה לצאת לקורס קצינים, אמרתי שאתה זכייה לצה״ל והוא ירוויח אותך. בן הדוד טל כתב: "עומרי, אני עדיין לא מעכל שאתה לא איתנו. אתמול כשהגעתי לבית של ההורים שלך וישבנו בסלון, הרגיש לי כאילו כל רגע אתה עומד להיכנס, אבל בפנים ידעתי שלא. עומרי, תמיד חשבתי שאתה ראית בי משהו שאחרים לא ראו בי, משהו שאני לא ראיתי בעצמי, כל הזמן רצית שאני אשקיע יותר, בלימודים, בשנת שירות, וגם עכשיו בצבא, תמיד דחפת אותי ולא ויתרת עליי. היה חשוב לך שאני אצא לקורס ואסיים אותו, ושובר אותי שאני לא אראה אותך בטקס שלי, אבל אני יודע שאתה תראה אותי".

 

בן הדוד אמיר כתב: "תמיד היית הבן אדם הכי הגיוני במשפחה, עם ראש על הכתפיים, תמיד אומר את המילה הנכונה, אני לא מצליח להאמין שאתה כבר לא איתנו. היה לך קשר מיוחד עם כל בני הדודים, ידעת לגשת ולדבר עם כולם. עומרי, אני יכול לעמוד פה שעות ולדבר עליך, על הטיול שארגנת לנו באנגליה, על דרבי חוץ בנוקיה, על הכדורגל בדשא של סבא עם כל הבני דודים, על טורנירים של פיפא, על טיולים בסוברו טנדר ובטרקסטר, על מעיין יבנאל, על החללית, על הלילה ההוא בחצבה, על כמה שאהבת את בארי ואת מאיה, על כמה שאהבנו לאהוב אותך. אין עוד אנשים כמוך.

 

עומרי, אתה בן דוד שהוא אח, אח לכל דבר, אני אוהב אותך, אתה הכי טוב. נעשה את הכל כדי להיות ראויים לך".

 

חברו איתי כתב: "ילד יפה שלי, נשבר לי הלב, וחתיכה ממנו נשארה באותו בית בעזה שבו בישרו לי את הבשורה הקשה בחיי. אני מתגעגע אליך אח שלי, וכואב לי בצורה שאתה לא מדמיין. אני מבטיח לך שאני תמיד אדע שחלק מהאישיות שלי זה אתה. אני מקווה שאתה רואה אותי ומרגיש את הקושי שלי. אחי אני אוהב אותך ויודע שניפגש בסוף כולם. אתה תישאר אותו ילד בן 21 שמת בעזה. עם כל החלומות שמתו ביחד איתך. וכמה היו לך, כל כך הרבה שרצית לעשות. אני אוהב אותך ומתגעגע אליך ועדיין לא מאמין שהלכת. אני אוהב אותך"

 

חברתו דורון כתבה: "קיקי אחי האהוב והיקר לי מכל, לא צריכה קשר דם בשביל לקרוא לך כך, הקשר שלנו כל כך מיוחד. אתה הכי טוב שיכולתי לבקש בחיים שלי. כל כך טוב שזה כואב והבור כל כך גדול בלב. יחסר לי החיבוק העקום שלך.עומרי נגע בכל כך הרבה אנשים, הצמיח בהם שורשים וגרם להם לפרוח. בחודשיים האחרונים אנחנו לא מפסיקים לשמוע את המשפט ״עומרי היה החבר הכי טוב שלי״ מהרבה אנשים שהכירו את עומרי בחייו, והוא באמת היה הכי טוב".

 

חברו ניר כתב: "אני כל כך אוהב אותך אח שלי, חלק גדול ממני נקבר איתך אבל גם חלק גדול ממך נשאר חי בחיוך שלי. וממש כמו פאזל בכל פעם שנפגש, ונחייך, החלקים שהשארת בכל אחד מאיתנו יתחברו ואתה תהיה כאן איתנו. כל הזמן כולם אומרים עליך שהיית מדבק. עכשיו כשאתה כבר לא כאן השארת לנו משימה אחת, והיא לדאוג לשמור על הפאזל שהרכבת והדבקת מכל משמר. לנצח אחי, בסוף נפגש". חברו בארי כתב: "אני לא יודע אם זה הספד או דרך שלי להתפרק אבל אני רוצה לכתוב לך דברים שאם הייתי יודע שאני לא אראה אותך יותר היה לי חשוב שתדע. אני אוהב אותך, לטייל איתך בטרקטרונים, לטבול בחידא ולשתות קפה, להתווכח על מה שרואים, להשלים פערים ,לדבר אהבת הארץ והאזור בפרט. אתה כל כך מיוחד, ילד יפה וטהור, חכם ופשוט, מוביל בצניעות עם ערכים שבוערים בך וממך, ילד של בית ומשפחה חמה, של אהבה, שותף לרגעים הכי מצחיקים הכי יפים הכי עצובים. חלומות גדולים של ילדים קטנים ותמימים נעלמו ברגע ואני מפורק אחי, מפורק".

 

חברתו יובל כתבה: "אני אזכור את האווירה הקלילה שלו, שהוא היה זורם על הכול. הוא כל כך אהב את כולם. עשה מה שטוב לו ומה שטוב לנו, פשוט ילד של אהבה. הוא נכנס ללב שלנו. לכולנו יש חור בלב בצורה שלו, וזה לא ישתנה בחיים".

 

חבריו לצוות מסיירת צנחנים כתבו: "הצוות חזר להילחם בעזה, לאורך, בשמך, בשבילך. אפילו פתחו לך זולה בחאן יונס, נראה היה שתאהב אותה. ״בטלה ותיק לואו״ כמו שהיית אומר. מרגיש שבחודש האחרון לכל אחד מאיתנו יש כמו שוורץ קטן בראש, שמכוון, מייעץ, ״כי ככה שוורץ היה רוצה״. הבור והפצע שהותרת בנו הוא גדול, כואב ועדיין מדמם, אבל מי כמוך יודע שגם האלונקה הכי כבדה, כשסוחבים אותה ביחד ומקפידים לתת חיוך לזה שלצידך ברגע משבר, הופכת לקצת יותר קלה. אנחנו מבטיחים לך עומרי, בשם מי שפה היום ובשמם של אלו שלא יכלו להגיע אבל פה בליבם ובראשם, שנמשיך לסחוב את האלונקה, נמשיך לחייך לזה שלצידנו, גם כשהיא מרגישה כבדה מנשוא, בשבילך, לאורך". יהלי סובול, סולן הלהקה האהובה על עומרי, "מוניקה סקס", כתב, הלחין וביצע שיר לזכרו. השיר הופק כקליפ, מלווה בתמונות ובסרטונים, וניתן לצפייה באתר "יוטיוב":

https://www.youtube.com/watch?v=qEd9qnGV5T0.

חברת Safe School היוצרת תכני למידה כתבה לזכרו מערך שיעור ליום הזיכרון הנקרא "ילד שמש".

בית הספר החקלאי "כדורי" שבו למד עומרי הפיק לזכרו סרטון שניתן לצפייה באתר "יוטיוב", ובו מספרים עליו מוריו.

ברשת "אינסטגרם" הוקם דף לזכרו – remember_omrishwartz – עם תמונות, סרטונים ודברים לזכרו.


משפחתו של עומרי הקימה עמותה "עומרי שורץ שלנו, קדימה הלאה" להנצחת מורשתו, בדרכים מגוונות, יצירתיות ומשמעותיות, מתוך מטרה שאורו ימשיך ללוות רבים רבים, ולהובילם קדימה הלאה.